בפסק הדין בע"פ 6070/04
שיח נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 76 [2005] השווה כב' השופט חשין את התארכות ההליכים המשפטיים ל"חימרה" - אותה מפלצת אגדית בעלת ראש אריה, גוף של תיש וזנב נחש, שנשימת-פיה - אש; וכתב: "דומה כי מיפלצת זו - החימרה - לא חיתה אך במיתולוגיה. כי אין היא מיפלצת אגדית כלל-ועיקר. החימרה חיה עימנו כהיום הזה, וכבימי קדם מאכלת היא את סביבותיה. הנה-כי-כן, בענייננו-שלנו נמצאה לנו החימרה רובצת לפיתחנו ... וברושפה אש על סביבותינו איכלה וחיסלה זמן שיפוט יקר מן הרזרווה שנותרה לנו, רזרווה שכלתה כמעט ואיננה".
לצערי דברים אלה יפים גם למקרה שלפני - כתב אישום בשל עבירות תכנון ובניה שהוגש בשנת 2005 ומסיבות שונות, בעיקר התנהלות הנאשם, ההליכים בו נמשכו כשבע שנים, העסיקו חמישה שופטים של בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט מועלם, כב' השופטת ערקובי, כב' השופט אטיאס, כב' השופט מאור והח"מ) ואת ערכאת הערעור (עפ"א 31783-12-10); והניבו עוד הליכים רבים נוספים לרבות הליכים מנהליים, הליכים פליליים, בקשות פסילה ועוד. בנוסף פתח הנאשם בהליכים אזרחיים ומנהליים כנגד המאשימה בשל האירועים נושא כתב האישום. תביעתם האזרחית ועתירתם המנהלית של הנאשם ואחיו נדחו, ברם ערעורו המנהלי תלוי ועומד כיום בבית-המשפט העליון (עע"מ 7260/11). עוד אציין כי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין בניה אחרת באותו בניין ובית-המשפט זיכה אותו בטענת הגנה מן הצדק (עמ"ק 845/06)
מכל מקום עתה הגענו אל קו הסיום וניתן, סוף סוף, להביא את ההליך לסופו (בערכאה זו לפחות).
בפתח הכרעת הדין, ובהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי אף שהנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, הוא זוכה מעבירות הבניה בסטייה מהיתר שיוחסו לו בסעיפים 2, 9, 10 וסיפא סעיף 1 לעמוד הראשון בכתב האישום.
כתב האישום
1. כנגד הנאשם, קבלן בניין במקצועו, הוגש כתב אישום בשל בניה בסטייה מהיתר ובניה ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א)(2) ו-204(א) ו-(ב), ביחד עם סעיפים 205, 206 ו-208(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (
החוק או
חוק התכנון והבניה).
2. בתמצית נאמר כי מר עמרם כוכבי, אחיו של הנאשם, הוא בעלים רשום של דירה בבניין שברחוב טרומן 8 רמת-גן (
הדירה ו-
הבניין). ב-11/5/03 קיבל האח היתר מס' 2003025 לביצוע העבודות הבאות בנכס: "להגדיל מטבח וחדרי שירותים בשטח 46.60 מ"ר בדירה קיימת בקומה א' ולהוסיף ממ"ד בשטח 7.50 מ"ר ושינויים פנימיים, להוסיף מדרגות פנימיות מהדירה לקומת הגג בשטח 2.84 מ"ר ולהקים מעליהן 3 חדשים ושירותים בשטח 43.72 מ"ר, מרפסת גג בשטח 53.61 מ"ר ופרגולה בשטח 15.83 מ"ר" (
ההיתר; ת/4).
3. הנאשם הוא שביצע את עבודות הבניה בפועל. על-פי הנטען בכתב האישום הנאשם ביצע עבודות בסטייה מהיתר ובלא היתר, ובכלל זה: פתיחת דלת, הריסת מעקות שהפרידו בין מרפסת הדירה לבין הגג המשותף, יציקת קירות בשטח המשותף, יציקת אדניות מבטון בחדר המדרגות ובחזית הדירה, פתיחת חלון, הקמת ממ"ד שני, בנוסף לממ"ד שאושר בהיתר, והריסה והקמה מחדש של מדרגות. במקור הוגש כתב האישום כנגד שלושה נאשמים - הנאשם, אחיו והמהנדס יעקב ליבני (עמ"ק 660/05), אולם בהחלטת כב' השופט מועלם מ-17/5/06, הופרדו כתבי האישום, וכתב האישום כנגד הנאשמים הנוספים נותר תלוי ועומד עד להכרעה בעניינו של הנאשם.
4. בבית-המשפט נשמעו מספר ישיבות הוכחות, חלקן לפני מותבים קודמים שנבצר מהם להמשיך ולשמוע את ההליך וכן הוצגו מוצגים רבים. מטעם המאשימה העידו מר רון גבאי, מהנדס; ומר יוסי מזרחי, מפקח בניה; ומטעם הנאשם העידו הוא עצמו והשכנה, גב' נעמי רולבנט.
כפירת הנאשם
5. הנאשם כופר באשמתו ובפיו טענות לרוב. בתמצית נאמר כי הנאשם מודה בביצוע מרבית העבודות שפורטו בכתב האישום, אולם הוא סבור שאלו אינן מגבשות עבירות לפי חוק התכנון והבניה מטעמים שונים כגון התרתם בהיתר והיותם זוטי דברים. בנוסף הוא טוען טענת "הגנה מן הצדק" וכאן עיקר הגנתו. לטעמו הגשת כתב האישום נבעה מסכסוך בינו לבין אחד השכנים המקורב לראש עיריית רמת-גן. הוא טוען למניעים פסולים בהגשת כתב האישום וכן לאכיפה בררנית שכן, לטענתו, העיריה נמנעה מלאכוף עבירות תכנון ובניה שבוצעו על ידי השכנים בבניין ובבניינים סמוכים. הנאשם מוסיף וטוען כי כל הסטיות מן ההיתר בוצעו בתיאום עם מהנדס העיר ובאישורו, ובהתבסס על תוספת להיתר המקורי שאושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה אך לא זכתה להיתר הפורמאלי ממניעים פסולים.
6. בהקשר זה אעיר כי הליך הבניה היה כרוך בהליכים רבים נוספים, לרבות צווי הפסקת בניה מנהליים ושיפוטיים; בקשות שונות בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים; ערר לוועדת הערר לתכנון ובניה, שנדחה (ערר 5508/06
כוכבי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ר"ג [20/3/08]); הליך אזרחי שבו תבעו הנאשם ואחיו את העירייה אך תביעתם נדחתה (ת.א. (ת"א) 28912/08
כוכבי נ' עיריית רמת גן [2/1/11]); ועתירות מנהליות שהגישו הנאשם ואחיו כנגד העירייה שנדחו בהסכמה (עת"מ 188/1/05) ולגוף העניין (עת"מ (ת"א) 2840/08 [18/8/11]). ערעור על פסק הדין בעת"מ 2840/08 תלוי ועומד בבית-המשפט העליון (עע"מ 7260/11).
הוכחת סעיפי האישום
7. הנאשם הודה בזיקתו למקרקעין ואין על כך חולק (סעיף 87 לסיכומיו).
8. נפנה לבחינת סעיפי האישום, ואעיר כי טענות ההגנה של הנאשם, לרבות טענתו כי הסתמך על דברי מהנדס העיר ועל תכנית שלא אושרה מטעמים פסולים, יבחנו בנפרד.
בניה
בסטייה
מהיתר (10 סעיפי אישום)
סעיף 1: "בקומת הגג בחזית המערבית קבעו דלת במקום חלון, כמו כן הרסו חלק ממעקה, וע"י כך קיבלו גישה לגג המשותף ולגג השכן".
9.
בניית דלת במקום חלון
: הוכח כי ההיתר מתיר בניית חלון [ת/4] וכי הנאשם אכן קבע דלת ולא חלון [עדות רון גבאי, מ-19/5/08, עמ' 3; ת/2; תמונות ת/3 (1א)].
10. הנאשם טוען שאין מדובר בדלת אלא בחלון שחלקו התחתון לא נבנה, ובלשונו: "
היא
לא
דלת. החלק
התחתון
של
החלון
לא
נבנה" [עדותו מ-15/11/10, עמ' 11, 11; עדותו מ-7/12/09, עמ' 12; סעיף 100 לסכומיו]. אינני מקבל טענה זו. עיון בתמונות ת/3 מעלה בבירור כי מדובר בדלת שמובילה למרפסת ולא בחלון שלא הושלם. נראה בבירור כי הקיר כולו מושלם למעט דלת מלבנית, שאף נקבע לה משקוף מתכת. כאמור, מיקום הדלת אינו מקרי שכן היא מובילה מן המבנה למרפסת.